עניינה של התערוכה בדימוי העצמי ההולך ומתגבש של אומה מתחדשת המתבוננת בעצמה. דימוי זה משתנה כאשר הוא מיועד לאחר, בבחינת השתקפות במראה המופנית כלפי חוץ. התערוכה מלכדת את המבט ההדדי הנולד בתווך שבין אלבומי תמונות המשקפים את נקודת המבט העצמית ומשוּוקים למטרת צריכה פנימית ("דברים שרואים מכאן"), מעין תמונה שיוצרים בני המקום עבור עצמם וסביבתם, לבין אלבומי תמונות ומדריכי תיירות הנוצרים עבור האורח לרגע (What ought to be seen).

​

אלבומי התמונות המקומיים מורכבים מחומרי הנצחה, ועל כן הם בבחינת חומרי זיכרון לאומי – "כך היה שם", "כך היינו". בעבור המעפילים והפליטים הם משמשים חלופה לאלבום המשפחתי שנותר מאחור. הם מתעדים תקופות שונות בחיי המדינה על מרכיביהן: אוכלוסייה וגבולות, מעשים וערכים. הם חלק ממדף הספרים המשפחתי.

​

מדריכי התיירות הם חומרים זמניים ועל פי רב אינם  שוכנים על מדף הספרים. הם נרכשים לשימוש בזמן ובמרחב מוגדרים, ומתעדכנים מעת לעת. הם קשורים הדוקות לתרבות שעבורה הוכנו, ומשקפים אופנות משתנות בדרך ההתבוננות באחר ובהסברת הצדדים האקזוטיים שלו לתייר. כמורי דרך כתובים, תפקידם לסייע לתייר להתמצא במרחב ולכוון את מבטו, תוך יציקת תוכן היסטורי ותרבותי למה שקולטת העין.

​

אלבומי התמונות ומדריכי התיירות המלווים את המדינה על פני כשבעים שנות קיומה אינם בבחינת משנה היסטורית סדורה. גם אם חלקם משמשים כחומרי הסברה ותעמולה, הם מספרים פרטים המתקבצים לכדי סיפורים שלמים, ואלה מולידים את התובנה  שחבל הארץ שבו מדובר ואותו חפצים לבקר, שמות רבים לו.. ישראל פנים רבות לה. ארץ הקודש, Terra Santa, הארץ המובטחת, ישראל, פלסטין, עיר מושב, ארץ אהבתי, מולדת... אלו הם רק חלק מהכתרים הרבים הנקשרים ליחידה גיאוגרפית, תרבותית, היסטורית ופוליטית זו, שגבולותיה בזמן ובמרחב תלויים רבות בקהל היעד ואינם רק פרי חלוקה פוליטית: 20 אלף קמ"ר, 25 אלף קמ"ר? שבעים שנה, מאה שנים או אלפיים שנה?

​

צירי הזמן והמרחב המתוארים באלבומים ובמדריכי התיירות מגלמים קונפליקטים וכמיהות לב. בין הקונפליקטים נכללים תיאורי מאבקים ומלחמות, חיכוכים בין אוכלוסיות ורגעים מכוננים בחיי האומה והעם. כמיהות הלב נושאות פניהן  אל העתיד, ומביעות במהותן רצון להצטייר באופן חיובי בעיני הדורות הבאים, ולהאיר את המקום שבו מבקרים באור חיובי וטרנסצנדנטלי (ירושלים של מעלה).

​

אוסף הדימויים החזותיים חוזר שוב ושוב. אותן תמונות מרגשות (מעפילים בספינה), טבע בראשיתי, דיוקנאות. אותם אתרים, לעיתים מצולמים באותן זוויות, ולעיתים בזוויות המביאות סיפור חדש שאינו עולה בקנה אחד עם סיפורים אחרים או גרסאות קודמות. לעיתים משתרבבים אל הסיפור הקולקטיבי סיפורי מסע אישיים של נוסעים, עולים ומהגרים, המעזים לתאר את חוויותיהם ביומני מסע ובמדריכים שנכתבים על בסיס ניסיונם.

​

התערוכה אינה מתמקדת בדימוי החזותי הבודד, אלא מציגה את התמונות בתוך הקשר. בתוך האלבום והמדריך תחומות התמונות במסגרת הטקסט המקיף אותן. בחינה כרונולוגית של האלבומים חושפת את המתווה התוכניתי שרווח בשנים הראשונות למדינה, כאשר הטקסט הכתיב למתבונן בתמונות את המסקנות שעליו להסיק מהן. באלבומים המאוחרים יותר השפה היא תיאורית ומשאירה לקורא את הפרשנות. בחלוף השנים הופך התיעוד נוסטלגי: דימויים מן העבר, שהיו פעם חלק מסיפור מצולם מופיעים כעת כזיכרונות ולא כתיעוד.

​

התערוכה שמה דגש על היבטים חומריים של  הכרך המשמש אלבום או מדריך: כיצד מחזיקים אותו? כיצד קוראים בו? בעת הכנת התערוכה נוצר לראשונה מפגש בין האלבומים והמדריכים. הצבת העמודים זה לצד זה יצרה מפגשים לא צפויים, שחלקם הולידו סיפורים חדשים. גם תיאורי הפוסטרים השונים לא היו פשוטים. כל ניסיון לתיאור ניטרלי נידון מראש לכישלון. התערוכה היא על כן מעין אלבום גדול, קולאז' של אלבומים ומדריכי תיירות, המשקף את הריבוי החזותי ואת רבדיו: האיכויות השונות של הצילום והטקסט, היקף מעורבות המדינה או הייצור הפרטי וריבוי קהלי היעד. במילים אחרות – את מגוון פניה של ישראל.

​

כתבה: גליה ינושבסקי